ימי עיון
מלחמה וסביבה – היום הראשון
יום העיון נפתח בסא״ל (מיל’) עידו מאושר, שסיפר על ניווטי לחימה ברצועה ועל האופן שבו אותה ראיית שטח קרבית עוזרת לזהות מוקדי הרס אקולוגיים – בלי להעמיד פנים שהמציא שיטה חדשה, אלא פשוט ליישם את מה שכבר יודע.
אחריו דיבר רס״ן (מיל’) מיכאל לובוביקוב מאוניברסיטת אריאל, שהראה איך תורות לוגיסטיקה צבאית משמשות בסיס לפינוי פסולת במהירות אש ולפריסת צוותי חילוץ חיות בר; הוא הודה שבשלב הזה אלו רק תוכניות עבודה, לא פטנט רשום.
ד״ר ישי ספיבק, לוחם במיל’ וחוקר, הציג נתונים על זיהום מתכות אחרי הפצצות ארטילריות והציע לשלב חיישנים קיימים בתרגילי גדוד – רעיון שעוד מחכה למימון.
שלושת ההרצאות עמדו בקו אחיד: להביא לשדה הסביבתי את המשמעת, הסריקה והלקחים הקרביים – לא להמציא גלגל, אלא לחבר קיים לקיים.
המשתתפים יצאו עם תובנה ברורה: אותה קשיחות נחוצה גם בהגנת הגבולות וגם בהחלמת השטח שמאחוריהם.
יום עיון – מלחמה וסביבה(היום השני)
היום נפתח בדברים של ערן בן ימיני, יו״ר חיים וסביבה: הוא תיאר את מבנה הארגון חיים וסביבה ואת היכולת של הארגון לתת גב לארגוני סביבה בישראל. כמו כן, הרחיב רבות על נושאי הסביבה ועד כמה הם נוגעים כמעט לכל היבטי החיים.
ד״ר ישי ספיבק, לוחם מילואים וחוקר, פרש על המסך מפות חום של זירות הפגזה לשעבר והדגים כיצד אפשר, בעזרת אפליקציית GPS אזרחית וציוד דגימה סטנדרטי, לאתר בתוך שעות “כיסי” עופרת ונחושת בשטח – בלי להפוך את הג׳יפ למעבדת־על, רק לקחת את מי שכבר יודע לקרוא תצ”א כמו פקודת מבצע.
שוקי כרמל, בוגר יחידת מרעול ומורה דרך, קשר בין מסלולי חדירה מבצעיים למסלולי סיור אזרחיים: אותן טכניקות סריקה ואותה משמעת תנועה—רק שהפעם הכניס לכיסי החגור שקיות לאיסוף פסולת.
שלושת הדוברים יצרו יחד תמונה בהירה: כישורי הלחימה—ההתארגנות, הניווט, קבלת ההחלטות—מוסיפים ערך גם אחרי שנשמעת פקודת “חדל אש”, ומשרתים את החזית האזרחית והטבעית כאחד.
יום עיון שלישי – יום עיון, סיור ומפגש בלתי אמצעי עם הכאב והאובדן של האדם ושל הטבע בעוטף
היום החל בשדרות, במתחם תחנת המשטרה, שם פגשנו לוחמים שלחמו בקרב הבלימה ב 7 באוקטובר ושמענו מהם תחקיר ממקור ראשון על רגעי הפתיחה של המתקפה.
משם נסענו לבארי; נטע מגן, תושבת הקיבוץ שחוותה את הטבח מקרוב, ליוותה אותנו בין הבתים ובין מגרש המכוניות השרופות, והעבירה תיאור חי ומזעזע כאחד על מה שהתרחש בבוקר ההוא.
צבי קורצקי מקיבוץ עלומים שיתף כיצד קהילה קטנה מחזיקה מעמד תחת ירי והמתח המתמשך, והדגיש את הצורך בסולידריות יומיומית יותר מאשר ביוזמות חד פעמיות.
את הרצף חתם שיר עדי, לוחם מהכוחות המיוחדים, שסקר את פעולות החילוץ והטיהור בשטח במוצאי אותו יום ואת השינויים שנעשו מאז בתרגולות הכניסה ליישובים.
בהמשך זכינו לפגוש עוד שני אנשים מדהימים:
העיתונאי והמזרחן צבי יחזקאלי, שהציג את ההיבט האזורי: כיצד חמאס ביקש למנף את ההפתעה בדרום להתלקחות רחבה יותר, ואיך נראים הדברים דרך עיני מדינות ערב.
צביקה מור, אביו של אחד החטופים, תיאר את מסלול המאבק הציבורי והמשפטי להשבת הבן, בכנות מכאיבה עם המון עוצמה אך עם כאב מוחשי.
ההיבט של הפגיעה הסביבתית היה ניכר לכל אורך הסיור, וכן עלה פעמים אין ספור בהרצאות, מהיבטי השריפה, עבור ברכבים הנטושים ודרך הטיפול בהם, ועד לחקלאות שנזנחה וחוותה נזק בלתי הפיך. למדנו שכשהאדם ניזוק באופן כל כך חריף, הטבע שמהווה לו בית ניזוק ביחד איתו.
